מבוא
האם נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג (NLP) הוא מדע או פילוסופיה? האם מדובר במערכת כלים פרקטית לשיפור ההתנהגות, או במודל תיאורטי המבוסס על רעיונות פילוסופיים?
כלים כמו NLP לא תמיד עומדים בדרישות האקדמיות של המדע, אך הם מציעים גישה ייחודית להבנת האדם ושינוי ההתנהגות.
יש משהו קסום בהסתכלות על העולם דרך פריזמה של חקר תודעה ותקשורת, והפיתוי להבין את המנגנונים העמוקים שמניעים את ההתנהגות האנושית הוא עז. ועם כל זאת, כל ניסיון להמשיג את מה שמתרחש בתודעה האנושית ובתוך מערכות היחסים בינינו עלול להיתקל במכשול – מהו בעצם המקום של כלים כמו נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג (NLP) בשדה המחקרי, המדעי, הפילוסופי? האם מדובר בגישה מדעית מחקרית ומבוססת, או שמא זהו מודל פילוסופי שמבקש להבין את מהות הקיום האנושי? האם יש מקום להשוות בין שני הכיוונים הללו?
הדיון סביב השאלה האם NLP הוא מדע או פילוסופיה עוסק בשורש של מושגים רבים, ביניהם שאלת קיומה של מציאות אובייקטיבית בה ניתן למקם את הרגשות, ההתנהגויות והתגובות שלנו. נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג, כמודל להבנת ההתנהגות האנושית ותקשורת, מבקש להציע גישה מערכתית לחקר האדם – כלים שניתן להשתמש בהם כדי להבין, לשפר ולתמוך בשינוי של התנהגויות ואמונות פנימיות. אבל השאלה המהותית כאן היא האם מדובר בידע הניתן לבחינה אובייקטיבית, מדעית, או שמא מדובר בכמה רעיונות שפותחו מתוך השקפת עולם פילוסופית – מה שמוביל אותנו להכיר את שתי האפשרויות ולבחון אותן.
המאמר הזה לא יענה תשובה חד משמעית, אלא ינסה להוביל אותנו לתוך האפלה שבין מדע לפילוסופיה, שם נפגשים רעיונות, תיאוריות ומודלים שמקבלים חיים רק כאשר אנו מיישמים אותם בשדה של התנסות אישית. אנו נבחן את מהות NLP דרך השאלה הבסיסית האם ניתן להניח שהוא מבוסס על עקרונות מדעיים, או שמא הוא נושק למחשבה הפילוסופית, שם האמיתות אינן מוחלטות, אלא מתפתחות כל הזמן מתוך האינדיבידואליות של כל אחד ואחת מאיתנו.
בנוסף, נבחן כיצד ניתן לראות את NLP כקול ייחודי המייצג איזשהו גשר בין שני העולמות – עולם המדע, עם כל הדרישות הוודאיות שלו להוכחה אמפירית, והעולם הפילוסופי, שבו שאלות של קיום, מציאות פנימית וחוויה סובייקטיבית הופכות לנושא המרכזי. במילים אחרות, זהו ניסיון לגלות אם כלים אלה באמת מבוססים על עקרונות של אובייקטיביות מדעית, או שמא הם כלים שפותחו מתוך חיפוש פנימי, של חקירה פילוסופית של המציאות הפנימית והחיצונית.
בכדי להבין את מקומו של נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג (NLP) בעולם המדעי, עלינו לחזור אל עקרונות היסוד של המדע: תצפית, ניסוי, ויכולת להוכיח את קיום התופעה או החוקים הפיזיקליים המניעים אותה. המדע, כפי שאנחנו מכירים אותו, מבוסס על עקרונות של אובייקטיביות והוכחה אמפירית, ובתוך כך על שיטות שנבדקות ונבדלות מתוך מספר ניסויים ותצפיות שמובילים למסקנות מוסכמות ורחבות. כיצד, אם כן, מתיישבת גישה כמו NLP, שהיא מערכת של כלים טכנולוגיים-תודעתיים, עם הדרישות המדעיות המפוקחות הללו?
מתודולוגיית המדע
כמו כל תחום מדעי אחר, גם NLP לא יכול להתקיים בלי לחפש תשובות לשאלות בדרך שהיא מתודולוגית ומובנת. המדע, במובנים רבים, מציע לנו מסגרת נפרדת לגילוי האמת. נתחיל עם עקרונות היסוד של המתודולוגיה המדעית, המובילים אותנו אל מה שנראה כדרך בה ניתן לבחון את האמיתות והדוקטרינות הקיימות בעולם. הדבר הראשון שעלינו להבין הוא שתצפית אמפירית היא הבסיס לכל ניסיון מדעי – עלינו לאסוף נתונים, לתעד, ולבחון את התוצאה באופן כזה שנוכל להוכיח אותה שוב ושוב. רק כאשר תוצאות הניסוי ניתנות להחזור ולהישנות, הן מקבלות תוקף כעובדות מדעיות.
אם נבחן את NLP מנקודת מבט זו, נראה כי ישנם אזורים של תיאוריה ויישום שבהם ניתן לשאול שאלות מעשיות: האם שיטות ה-NLP מבוססות על תצפיות שנעשו באופן מדעי? האם אפשר להחיל את אותה שיטה על כל אדם, בתנאים שונים, ולראות תוצאות אחידות? התשובה לשאלות הללו אינה חד משמעית, ומכאן מתחילים להיווצר המורכבויות והקשיים כשמדובר בהשוואת NLP למדעי הטבע.
מקורותיו של NLP – המודלינג
NLP, כפי שהוא נוצר בשנות ה-70, מבוסס על מודלינג – על המושג של חיקוי ותיעוד דפוסי הצלחה. שני היוצרים המרכזיים של המודל, ריצ’רד בנדלר וג’ון גרינדר, הבחינו בכך שאנשים מצליחים במקצועות טיפוליים, למשל, מראים דפוסים משותפים – כלומר, כל מה שצריך לעשות הוא לזהות את הדפוסים האלו וללמוד לחקות אותם. זו הנחת מפתח בשיטת נלפ, אך ברור שהיא אינה עומדת בדרישות מדעיות מחמירות. בנדלר וגרינדר לא ניסו להוכיח את יעילות המודל באמצעות ניסויים מדעיים; הם פשוט תיעדו את מה שעבד עליהם בעבודת השדה שלהם והפכו אותו לכלים שניתן לשימוש.
העובדה ש-NLP לא פותח מתוך ניסויים קליניים קפדניים מעלה את השאלה האם זו גישה מדעית או פילוסופית. בעוד שמדענים עשויים לראות במודלינג כפעולה שיכולה להיות מבוססת על אינטרפרטציות סובייקטיביות, ויש בכך חוסר בהירות כאשר מדובר בנתונים מדעיים אובייקטיביים, היכולת להתנסות באופן חווייתי עם התיאוריות הללו היא בהחלט כוחו של NLP. אך השאלה הגדולה נשארת – האם מדובר במודלים שהתפתחوا מהשדה של ההתנסות הסובייקטיבית, או שיש להם עיגון מדעי מבוסס? כאן עולות תהיות נוספות, בעיקר על ידי חוקרי מדע ופסיכולוגיה שלא מסכימים עם מתודולוגיית המודלינג כבסיס להפקת כלים טיפוליים יעילים.
ההיבט האמפירי של NLP
העולם המדעי דורש שניתן יהיה להוכיח באופן אמפירי את התוצאות של כל תיאוריה. המושג של “תוצאות מדידות” הוא חלק בלתי נפרד מהשיטה המדעית, וכאן עולה השאלה – האם ישנן עדויות אמפיריות התומכות ב-NLP? התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית. ישנן מספר מחקרים שנעשו לאורך השנים המנסים להוכיח את היעילות של NLP בשיפור התוצאות הטיפוליות, בפתרון בעיות אישיות ובמערכות יחסים, בעסקים, ובסוגיות אחרות של התנהגות אנושית. אך רובם מצביעים על כך שמדובר בהשפעות שמקשות על מדידה אובייקטיבית, ולכן נראים כמו חוויות סובייקטיביות שהן נתונות להטיית המשתמש.
על פי חלק מהחוקרים, יש מקום להניח כי NLP הוא בעדיפות ראשונה כשיטה יעילה, במיוחד כאשר מדובר בשיפור הכישורים התקשורתיים והחברתיים של אנשים. ניתוחים איכותיים שבוצעו בחלקם מראים כי ישנם אלמנטים בשיטה שמסייעים בהתמודדות עם חרדות, חיזוק התפיסה האישית והאמונה העצמית. עם זאת, במחקרים המדעיים הרבים שמטרתם הייתה להוכיח את יעילות NLP באופן ממוסד, התוצאות אינן חד משמעיות.
אזורים שבהם NLP תואם עקרונות מדעיים
ובכל זאת, ישנם מספר היבטים שבהם ניתן להצביע על קשר בין NLP לבין עקרונות מדעיים, אם כי הם לא בהכרח עונים לכל הקריטריונים של מדע מחקרי. אחד מהם הוא השימוש בתצפית מדויקת של דפוסים התנהגותיים, שמוביל לגיבוש של כלים ומודלים שניתן להפעיל באופן שיטתי. מודלים אלו מבוססים על זיהוי של דפוסים תקשורתיים והתנהגותיים – דבר שניתן להוכיח בצורה ניסיונית.
ההיבט השני של NLP שיכול להיות נחשב כמדעי הוא השימוש בטכניקות של “הנחות מפתח” שיכולות להיבדק ולבצע השפעות מסוימות על מצבים פיזיולוגיים. לדוגמה, טכניקות כמו “אנקורינג” או ״עיגון״ (Anchoring), שנועדה להפעיל תגובות רגשיות או פיזיולוגיות על פי סיטואציות מסוימות, נתנה אפשרות לניתוחים שמדדו את השפעתה על תגובות פיזיולוגיות, כמו דופק הלב או שינוי בקצב הנשימה.
אף על פי שהממצאים בנוגע להשפעה של NLP על מצב רוח ואיכות חיים הם לא תמיד עקביים, ישנם חקרי מדע שנעשים כיום שמתארים את השפעתה של NLP על היבטים פיזיולוגיים. לדוגמה, חקר הקשר בין NLP לבין מדעי הנוירו-ביולוגיה או חקר המוח, שמתחילים להיות יותר רלוונטיים כתחום מחקר, עשויים לספק תשובות חדשות ומדויקות יותר בקשר לעקרונות שבהם נתמך NLP.
NLP ופילוסופיה
הפילוסופיה, בהגדרתה הפשטנית ביותר, עוסקת בחקר השאלות העמוקות ביותר של הקיום האנושי: מהי האמת? כיצד אנו תופסים את המציאות? מהו המוסר הנכון? כיצד עלינו לפעול בעולם הזה? בתחומים אלה, הפילוסופיה מתערבבת עם ההוויה האנושית באופן שלא ניתן להסבירו תמיד בתיאוריה מדעית אובייקטיבית. אם נבחן את נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג (NLP) מבחינה פילוסופית, נגלה מערכת של רעיונות והנחות יסוד העוסקת בכוונה להבין את ההתנהגות האנושית, אך מתוך ראייה שהיא איננה מנסה לחקור את התופעות בצורה אובייקטיבית, אלא משקפת את ההנחות והאמת הסובייקטיבית של כל פרט ופרט.
הגדרות יסוד של פילוסופיה
על מנת להתחיל ולהבין את הקשר בין NLP לפילוסופיה, נתחיל בהגדרה של הפילוסופיה עצמה. הפילוסופיה אינה עוסקת בהכרח בניסיון להוכיח את קיומם של חוקים מדעיים או מציאות אובייקטיבית; היא עוסקת, לעיתים קרובות, בהבנה של החוויות האנושיות, ובניסיון להבחין בין מה שאנחנו תופסים כ”אמיתי” לבין מה שאנחנו תופסים כ”מציאות”. כך גם ה-NLP, המייצג גישה שמחפשת דרכים ישירות להבין את חוויות התודעה האנושית, את ה”מפה” שהיא מציירת, ואת ההתנהגויות שנובעות ממנה. אך האם זהו ניסיון פילוסופי להבין את מציאות האדם? ואם כן, מהו המקום של NLP בתוך העולם הפילוסופי?
ההנחות הבסיסיות של NLP
אחת התכונות המרכזיות של NLP היא מערכת ההנחות שהוא מניח על אודות האדם, מציאותו והתודעה. במובן מסוים, אלו רעיונות פילוסופיים מובהקים – רעיונות אשר לא ניתן להוכיח אותם באופן אובייקטיבי, אך הם מהווים את הבסיס לתיאוריה כולה. אחת ההנחות המפורסמות ביותר ב-NLP היא, “המפה איננה הטריטוריה”. הנחה זו נלקחה מהפילוסוף א.א. קורזיבסקי, והיא אומרת שמה שאנחנו תופסים כאמת או כמציאות היא תמיד פרשנות אישית של העולם, ולא העולם עצמו כפי שהוא באמת. כל אדם בונה את “המפה” האישית שלו, שכוללת את האמונות, הזיכרונות, והחוויות הפנימיות שלו, והם אינם בהכרח משקפים את המציאות האובייקטיבית.
ההנחה הזו קשורה קשר הדוק לפילוסופיה של פרגמטיזם, שלפיה לא קיימת אמת אחת אובייקטיבית, אלא האמת היא תמיד תלויה במעשינו ובמה שמוביל אותנו לתוצאות מעשיות וטובות יותר. תיאוריה זו, שהיא בעצם גם עקרון פילוסופי בסיסי ב-NLP, מבקשת להבין את העולם דרך חוויות סובייקטיביות, מתוך אמונה שכל אחד מסוגל להפיק את המשמעות מהחוויה האישית שלו. אך האם זה מספיק לפתח גישה שמובילה לתוצאות שימושיות? או שמא מדובר בניסיון פילוסופי שנשאר בגבולות של תיאוריה לא-מוכחת?
הנחות נוספות שמנחות את ה-NLP כוללות את הרעיון ש”אדם יש לו את כל המשאבים שהוא זקוק להם”, ו”כל התנהגות נובעת ממטרה חיובית”. רעיונות אלו מבוססים על פרדיגמות פילוסופיות שהן לא בהכרח מדעיות, שכן הן מקבלות את הקיום האנושי כפי שהוא, ומשתמשות בתפיסה שהתודעה תמיד חותרת לעבר התפתחות וצמיחה. גישה כזו אינה עוסקת בהבחנה אובייקטיבית של “נכון” או “לא נכון”, אלא בתפיסה סובייקטיבית של מה שמקדם את האדם אל מטרותיו האישיות, על פי מערכת האמונות והערכים האישית שלו.
NLP והחוויה הסובייקטיבית
אחת מהסיבות המרכזיות שהופכות את NLP לקרוב יותר לפילוסופיה מאשר למדעי ההתנהגות או הפסיכולוגיה הקלינית היא העובדה שמרכז הכובד שלו הוא החוויה הסובייקטיבית של האדם. בעוד שמדע נוטה להתמקד במדידות אובייקטיביות וסטטיסטיקות, NLP שואף לפתח כלים שיאפשרו לאדם להבין את עצמו דרך עולם החוויה הפנימית שלו, שהוא, פעמים רבות, נזיל ואישי עד כדי כך שאין בו “אמת” אחת. כל אדם מצייר את תמונת העולם שלו דרך משקפיים פרטיות, ולא ניתן להסתמך על אובייקטיביות מוחלטת במקרים כאלה.
הנחות אלה יוצרות גשר למעבר אל עולם הפילוסופיה, שבו לא ניתן להימנע מהשאלות: איך אנו מבנים את החוויה שלנו? מה קובע את הדרך בה אנו תופסים את העולם? והאם יש דרך להבין את ההתנהגות האנושית מתוך פרספקטיבה פילוסופית, ולא רק מתוך מדדים אובייקטיביים שניתן להבחין בהם באופן אמפירי?
השפעת NLP על ערכים ואמונות
היבט נוסף של NLP שפוגע בעולם הפילוסופיה הוא השפעתה על הערכים והאמונות האישיות של האדם. כל טכניקת NLP שמבקשת לשנות התנהגות או תפיסה פנימית, מתערבת גם בערכים של האדם – במובן של איך הוא רואה את עצמו, את מטרותיו, ואת העולם שסובב אותו. זהו היבט פילוסופי מובהק, שכן הפילוסופיה תמיד עוסקת בשאלות על הדרך בה האדם ניגש אל הערכים והמוסר שלו. כל שינוי בהתנהגות שמוביל שיטה כמו NLP מתרחש דרך שינוי של תפיסת האדם את עצמו – דרך שינוי האמונות, האסוציאציות והקשרים הפנימיים.
הפילוסופיה עוסקת כל הזמן בשאלות של מוסר וערכים, ו-NLP מציע כלים שיכולים לשנות את הדרך בה אנו תופסים את הערכים והאמונות שלנו. לא מדובר כאן רק בטכניקות לשינוי התנהגותי – אלא גם במודל לשינוי אופן החשיבה, שינוי התפיסות הפנימיות שלנו כלפי עצמנו והסביבה. NLP מציע דרכים להבין איך חוויות פנימיות, אשר רבות מהן אינן ניתנות להיבדק בצורה אובייקטיבית, משפיעות על הדרך בה אנו פועלים בעולם החיצוני.
הפער בין פילוסופיה למדעי ההתנהגות
לאורך כל ההיסטוריה, הפילוסופיה ניהלה דו-שיח מתמשך עם מדעי ההתנהגות בנוגע לתפיסות השונות של האדם ושל מציאותו הפנימית. ב-NLP, ישנו חיבור מעניין בין שני העולמות הללו. מצד אחד, גישות NLP מבוססות על רעיונות פילוסופיים שהיו קיימים עוד לפני שהמונח “פסיכולוגיה” הפך למדע עצמאית – רעיונות של חופש הרצון, ההתפתחות האישית, והיכולת לשנות את תפיסת המציאות. מצד שני, טכניקות NLP רבות שואפות לבחון את האפקטיביות שלהן תוך שימוש בשיטות ניסוי שונות, דבר שמקרב אותן לעקרונות המדע.
אך אין זה מובן מאליו שניתן להשוות את NLP לכל שיטה מדעית ממוסדת. בדיוק כאן טמון היתרון והחולשה של NLP: הוא לא מציב את עצמו כשיטה אובייקטיבית או כמודל פילוסופי חסר סייגים. במקום זאת, הוא מציע גישה גמישה, שממוקדת בשינוי אישי ובחוויות סובייקטיביות, והוא מציב את האדם במרכז ההתנסות.
NLP כגשר בין מדע לפילוסופיה
בין מדע לפילוסופיה, קיים מרחב רחב של תחומים מעורבים, כאלה ששואבים את השראתם משני העולמות אך אינם יכולים להיתפס באופן מוחלט על ידי אף אחד מהם. נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג (NLP) הוא דוגמה חיה למערכת רעיונות וכלים שהחלו כגישה חווייתית ופרקטית, אך בהמשך זכו לפופולריות רבה והחלו להיבחן גם מתוך פרספקטיבה מדעית וחשיבה פילוסופית. מה שמעניין במיוחד במערכת זו הוא שהיא מציבה את האדם במרכז, כמרכז ההתנסות, והיא מדברת לא רק על מה שקורה על פני השטח של ההתנהגות והתקשורת, אלא גם על מה שקורה בתודעה הפנימית של כל אחד מאיתנו.
הגישה הפרגמטית של NLP
נראה כי אחד המאפיינים המרכזיים של NLP הוא היותו גישה פרגמטית. הוא לא דורש מהמשתמשים בו להאמין במודלים תיאורטיים מסובכים או להישען על עקרונות פילוסופיים נעלים, אלא מציע כלים פשוטים שמאפשרים לשפר את ההתמודדות עם מצבים רגשיים, שינוי הרגלים והתנהגויות, וחיזוק הכישורים האישיים. הגישה הזאת נראית כמסגרת שבולמת את הצורך להכריע בין שני העולמות: המדע והפילוסופיה. במקום לבקש הוכחות מדעיות או להיכנס לעימותים פילוסופיים, NLP שואף לא ליותר מאשר לעזור לנו להשיג תוצאות.
במובנים רבים, הגישה הזאת מתאימה לפילוסופיה הפרגמטית, שבעצם טוענת כי האמת של רעיון או תיאוריה נמדדת לפי התועלת המעשית שלה. תוצאה זו אינה נמדדת בהכרח לפי אובייקטיביות מדעית, אלא לפי איך התיאוריה משפיעה על ההתנהגות וההרגשה של אנשים בעולם האמיתי. המשמעות היא ש-NLP מציב את התועלת האישית כמדד להצלחתו, ולא את נכונותו המדעית או התאמתו לאמיתות פילוסופיות נעלות.
באופן הזה, שיטות NLP אינן דורשות מציאות אובייקטיבית מדויקת. אין צורך להאמין באופן עיוור בהסברים מדעיים או לקבל פרשנות פילוסופית לעקרונות המנחים את השיטה. במקום זאת, כל אדם יכול לקחת את הכלים ולבחון אם הם עובדים בשבילו, ובכך לכוון את עצמו למטרה הרצויה לו. אפשר לומר כי השיטה יוצאת מתוך הנחת יסוד שמה שחשוב יותר מכל הוא היכולת לייצר שינוי פרקטי.
תרומת NLP להבנת החוויה הסובייקטיבית
העולם המדעי, במיוחד בתחומים כמו פסיכולוגיה ונוירוביולוגיה, עוסק רבות בהבנת התודעה האנושית והחוויה הסובייקטיבית. ה-NLP, בצורה מסוימת, מצליח להוסיף מימד חדש להבנה זו, משום שהוא מספק כלים שבעזרתם אפשר להשפיע באופן ישיר על התודעה והחוויה הפנימית. השיטה לא שואפת להיבחן לפי קריטריונים מדעיים נוקשים, אלא מתוך עקרון של חקר עצמי: היא מדברת על התפיסות הפנימיות, על הדרך שבה כל אדם מפרש את העולם, ומציעה כלים לשינוי ולהתפתחות אישית. כלים כמו “האנקרינג” (Anchoring), או יצירת תמונות פנימיות שיכולות להשפיע על הדרך בה אנו מרגישים, מדברים ישירות לתוך המקום הזה של חוויה סובייקטיבית.
ה-NLP לא מתיימר להסביר את כל המורכבות של התודעה, אלא מספק כלים שמאפשרים לאדם לשנות את הדרך בה הוא מרגיש ומגיב למצבים שונים. החוויה הסובייקטיבית היא, למעשה, מציאותו של האדם. החוויות הפנימיות של כל אדם – תודעה, רגשות, מחשבות – לא ניתנות למדידה אובייקטיבית או להוכחה מדעית נפרדת. אך זהו בדיוק המקום שבו NLP מספק יתרון, שכן הוא מציע דרכים אפקטיביות לשינוי החוויה הזו, אם באמצעות טכניקות של שפה, דימויים, או תרגולים שממוקדים בניהול עצמי של תודעה.
עתיד המחקר ב-NLP: אפשרויות לקשר עם מדעי המוח והנוירוביולוגיה
במהלך השנים האחרונות, ישנה עניין הולך ומתרקם בשילוב בין NLP לבין תחומים מדעיים כמו נוירוביולוגיה ומדעי המוח. יש כבר מחקרים שמנסים לבחון את השפעתן של טכניקות NLP על המוח האנושי, ולבחון כיצד המודל הנוירולוגי יכול לתמוך בשיטה כבסיס מחקרי. ההשערה היא ש-NLP יכול להימצא ב”גבול” שבין המדע לפילוסופיה – מצד אחד, הוא עוסק במודלים של התנהגות המושפעים מהתודעה, אך מצד שני יש לו פוטנציאל להסביר את השפעתם של כלים כמו דימוי, או חוויות פנימיות, על המוח.
חלק מהמחקרים המתבצעים כיום שואפים לאמת את הקשר שבין NLP לבין התיאוריה של פלסטיות מוחית – היכולת של המוח לשנות את מבנהו בעקבות חוויות, למידה והתנסות. זהו תחום שבדיוק נוגע בנקודות שבהן יש חפיפות בין המדע לפילוסופיה. אם נתבונן בעקרונות כמו “החיים הם אוסף של תגובות ושינויים”, נוכל למצוא מקבילים תיאורטיים ותומכים בתחום הפלסטיות המוחית. אם תיאוריה זו אכן נכונה, היא עשויה להציע הסבר מדעי לשינויים המהירים שיכולים להתרחש באמצעות כלים כמו NLP.
נראה כי מחקרים אלה מנסים לבסס את ה-NLP על ממצאים מדעיים שמסבירים כיצד חוויות סובייקטיביות יכולות להשפיע על מבנה המוח והגוף. החיבור הזה עשוי להוות את הגשר המושלם בין שני העולמות, ולהפוך את NLP למודל שיכול להיבחן גם אקדמית ומדעי. יתכן שבעתיד הקרוב, יהיה אפשר להוכיח את המנגנונים ש-NLP מתיימר לגעת בהם דרך ניסויים שיבחנו את השפעת השיטה על מערכת העצבים והמוח.
הפוטנציאל של NLP להתרחבות למחקרים עתידיים
העתיד של NLP טמון, ככל הנראה, בשילוב המחקר המדעי עם הכלים הפילוסופיים שבבסיס השיטה. תחום חדש זה יכול לכלול מחקרים שמבדילים בין השפעות של טכניקות NLP על חוויות רגשיות לבין השפעותיהם על המערכת הנוירולוגית של האדם. זהו מרחב שביניהם יוכל להיווצר שיתוף פעולה בין תחום הפסיכולוגיה הקלינית, מדעי המוח, ותחומי חקר המוח של הגרפולוגיה או ניתוחי דימויים.
הצעד הבא עבור NLP הוא מעבר ממערכת שיטות לחקר עצמי ותהליך אישי, למערכת שמתפתחת גם מתוך נקודת מבט אקדמית, שמבוססת על ניסויים, מחקרים ותצפיות שנעשו תוך התמקדות במדדים אובייקטיביים.
ולסיכום
1. NLP מציע כלים להבנת התנהגות אנושית ושיפור שלה, אך קשה להגדיר אותו כמדע או פילוסופיה באופן מוחלט.
2. המודל של NLP מבוסס על תצפית וחיקוי של דפוסים, אך אינו עונה על הקריטריונים של שיטה מדעית אובייקטיבית.
3. NLP פועל לפי עקרונות פילוסופיים של תפיסה סובייקטיבית, ומאמין שכל אדם בונה את המציאות שלו בהתאם לתודעתו האישית.
4. השיטה מדברת על שינוי פנימי שמתחיל בתפיסות האישיות והאמונות, ומאפשרת שינוי פרקטי במציאות החיצונית.
5. כל טכניקה ב-NLP משקפת הנחות פילוסופיות כמו “המפה איננה הטריטוריה” ו”אדם יש לו את כל המשאבים שהוא זקוק להם”.
6. הגישה של NLP אינה מתמקדת בהוכחות אובייקטיביות, אלא בבחינה מעשית של מה שעובד לשינוי האדם והתנהגותו.
7. יש קושי להוכיח את היעילות של NLP באופן אובייקטיבי, שכן תוצאותיו הן סובייקטיביות ותלויות במשתמש.
8. NLP מציע כלים לשינוי ההתנהגות וערכים פנימיים, ומספק את האפשרות לשנות את האמונות האישיות שמנחות את ההתנהגות.
9. השפעת NLP על התודעה האנושית נבחנת בעיקר דרך חוויות אישיות ושדה ההתנסות, ולא דרך מדדים מדעיים מחמירים.
10. הגישה הפילוסופית של NLP מתאימה לפילוסופיה הפרגמטית, בה האמת נמדדת לפי השפעתה על חוויות אישיות והתוצאות המעשיות.
11. בעתיד, יש פוטנציאל לשלב את NLP עם מחקרים מדעיים, כמו נוירוביולוגיה ופלסטיות מוחית, כדי להבין את השפעתה על המוח והגוף.
12. ההבנה של ניתוב לשוני-עצבי (NLP) לא צריכה להתבסס על קריטריונים מדעיים או פילוסופיים, אלא על מה שעובד במציאות ובחוויות האישיות של המשתמשים.
13. למרות שחלק מהמחקרים מצביעים על היעילות של NLP, התוצאות עדיין לא עקביות מספיק כדי להיחשב הוכחה מדעית חותכת.
14. המורכבות של NLP טמונה ביכולת שלה לשלב בין עקרונות פילוסופיים של שינוי פנימי וערכים לבין כלים מעשיים שמובילים לשינוי בהתנהגות.
15. העתיד של NLP עשוי לכלול מחקרים אקדמיים שיבחנו את השפעת השיטה על תהליכים פיזיולוגיים ומדעי המוח, ובכך יבססו את השיטה מבחינה מדעית.
לא ניתן להימנע מהמסקנה, כי נוירו-לינגוויסטיק פרוגרמינג (NLP) מגלם בתוכו תמהיל מעניין ומורכב של מדע ופילוסופיה, ושאלת מקומו של המודל הזה בתוך שני העולמות הללו נשארת פתוחה ומעוררת מחשבה. כלים וגישות שמציע NLP אינם יכולים להתיישב באופן חד משמעי עם המדע כפי שאנחנו מכירים אותו – מדע שמתעקש להסתמך על ראיות אובייקטיביות, ניסויים שמבוססים על שליטה ויכולת לשחזר את התוצאות באופן מדויק ויכולת להוכיח באופן אמפירי כל תופעה שמתיימרת להיות “חוקית”. מאידך, יש לא מעט תחומים בהם NLP משלב עקרונות פילוסופיים בסיסיים שקשורים לתפיסת האדם, חוויותיו הפנימיות, והיכולת לשנות ולהתפתח דרך הכלים הללו. אם יש דבר אחד שניתן ללמוד מ-NLP הוא שהוא לא מציב את עצמו כעקרון נפרד, אלא גשר שמחבר בין רעיונות שנמצאים בשני העולמות הללו.
המאמר הזה הציע להתבונן ב-NLP לא רק על פי קריטריונים של תיאוריה מדעית או פילוסופית, אלא כמודל שנבדק בתנאים חווייתיים, שמוכיח את עצמו דרך הניסיון הממשי, כלומר דרך התוצאה הסובייקטיבית של כל אדם שהשתמש בו. כפי שראינו, עקרונות NLP יכולים לעבוד עבור מי שמוכן לאמץ את עקרונותיו ולהתנסות בשיטותיו. המטרה כאן לא הייתה לבסס או להפריך את השיטה, אלא להציג את השפעתה בהיבט הרחב של מדע, פילוסופיה ויישום מעשי.
NLP אינו עונה באופן מוחלט על קריטריונים מדעיים מסורתיים, אך יש בו אלמנטים שמחוברים לעקרונות מדעיים כמו תצפית שיטתית ושימוש בדפוסים. מצד שני, הוא אינו מתיימר להיות מערכת אובייקטיבית של ידע, אלא שיטה שהיא גמישה, מתפתחת ומשתנה מתוך ניסוי וטעייה. יש בו הנחות פילוסופיות ברורות, המבוססות על רעיונות של תפיסה סובייקטיבית, קיום פנימי, ויכולת שינוי עצמי, ולמרות שלא תמיד ניתן להוכיח את העקרונות הללו באופנים אובייקטיביים, הם מאפשרים לאנשים רבים להתנסות בהם ולראות שינויים משמעותיים בחיים.
הגישה הזאת מדברת גם על ההבדל המהותי בין עקרונות פילוסופיים לבין ראיות אמפיריות: האם אדם יכול להאמין בכלים שמציע NLP גם אם הם לא עומדים באמות המידה של המדע? אם המודל מביא לתוצאות חיוביות עבור אדם מסוים, האם זה מספיק כדי להעניק לו ערך? או שמא האמת המדעית חשובה יותר מכל?
הבנת תכנות נוירו-לשוני (NLP) צריכה להתרחש מתוך התנסות חווייתית. בשיטה הזו, מה שחשוב ביותר הוא לא תיאוריות או הוכחות, אלא היכולת להפיק תוצאות באופן מעשי. יש שיטענו כי תוצאות אלו ניתנות למדידה באופנים שונים, אך אין הכרח שמדידה כזו תהיה סטנדרטית או אובייקטיבית. במובן מסוים, כל אדם שמנסה את ה-NLP בונה את “המציאות” שלו דרכו – הוא משנה את הדרך בה הוא רואה את העולם, את עצמו ואת היחסים עם אחרים. גם אם השיטה אינה מבוססת באופן מוחלט על ראיות מדעיות, יש בכוחה להציע כלים שמסייעים לשנות את הדרך בה אנו חושבים ומרגישים.
העתיד של NLP נמצא בעידן שבו המחקר המדעי והפילוסופיה נפגשים, לא כתחומים נפרדים, אלא כתחומים שמשלימים זה את זה. יש בשיטה פוטנציאל לשלב את העקרונות הפילוסופיים שלה עם מחקר מדעי רציני יותר, כדי להרחיב ולהבין את השפעותיה בצורה מקיפה ומעמיקה יותר. עם השנים, השיטה עברה תמורות רבות, ואנו נמצאים כעת בנקודה שבה היא יכולה להתפתח לכיוון של מדע מדויק יותר, או אולי אפילו להיכנס לאקדמיה כתחום מחקר חדש.
העתיד של NLP עשוי להיות קשור יותר למחקרים שמממשים את קשריו עם תחום מדעי המוח, נוירוביולוגיה, וקוגניציה, כך שמחקרים אקדמיים עשויים להביא עימם הבנה מעמיקה יותר על מנגנוני ההשפעה של השיטה, ולהציע פתרונות מדעיים לעקרונות שלה.
בעוד שנלפ לא עונה על כל הקריטריונים המדעיים השמרניים של שיטה או תיאוריה אובייקטיבית, הוא מצליח להציע כלים שעובדים בצורה מעשית בשדה ההתנסות האנושית. הוא לא נופל באף אחת מהקטגוריות המסורתיות של מדע או פילוסופיה, אך ייתכן שזו עוצמתו האמיתית: הוא נמצא במרכז, כגשר בין שני העולמות, ומספק לאדם כלים לשינוי פנימי ופרקטי.
הערך האמיתי של NLP הוא לא בהכרח אם הוא מדעי או פילוסופי, אלא במידת השפעתו על אנשים בתהליכי השינוי שהם עוברם. וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב באמת.